פסק-דין בתיק ת"ק 004246/04

פסק דין זה ניתן בהמשך לתביעת התובעת להחזר סך של 5,000 ש"ח מהנתבעת.

התובעת הנה נציגת ועד עובדי עיריית אופקים, והנתבעת עוסקת בארגון חבילות נופש ליחידים ולקבוצות.

לטענת התובעת, במהלך חודש יוני 2003 פנתה התובעת לנציג הנתבעת וביקשה ממנו לקבל הצעת מחיר לנופש עבור עובדי עיריית אופקים. התובעת קיבלה את הצעת המחיר, שלאחריה התנהל מו"מ בין הצדדים שבסופו שלחה הנתבעת הצעת מחיר לנופש במועד נקוב, כאשר לאחריו, דרשה מן התובעת תשלום של 5,000 עבור המשך המו"מ.

לפי הנטען, מכאן ואילך התנהלה חליפת המכתבים הבאה:

1.         ביום 24/06/03 אישרה התובעת באופן עקרוני את הצעת הנתבעת, והודיעה לנתבעת על העברת הסך הנקוב.

2.         ביום 26/06/04 הועברה ע"י הנתבעת הצעת מחיר לנופש, כאשר נכתב בה כי חתימה עליה והעברתה לנתבעת מהווה הסכמה לה.

3.         במכתב התובעת מיום 26/06/04 העמידה התובעת את הנתבעת על טעותה בנוגע לתנאי התשלום.

4.         ביום 29/06/04 הועבר לתובעת מסמך ע"י הנתבעת בו נקבע כי ביטול החל מיום חתימת ההסכם יהווה הפרתו, ויגרור קנס כספי. ההסכם לא נחתם.

התובעת פנתה לנתבעת בבקשת השבה לסך ה- 5,000 ש"ח ששולמו כתנאי להמשך המו"מ, וזו לא בלבד שלא נעתרה, אלא אף העמידה דרישה משלה לתשלום חוב נוסף בסך של 4,000 ש"ח.

התובעת טוענת כי במעשיה של הנתבעת יש משום עשיית עושר ולא במשפט.

בהיעדר כתב הגנה, ובהיעדר התייצבות לדיון שהתקיים בבית המשפט הנכבד לתביעות קטנות בבאר שבע ביום 12/11/03, ע"י נציגי הנתבעת, התקבלה התביעה.

ביום 23/12/03 הוגשה בקשת הנתבעת לביטול פסק הדין. בבקשתה, טוענת הנתבעת בין השאר להיעדר סמכות מקומית, ולגופו של עניין טוענת לתוקפו של ההסכם בינה לבין התובעת, ומכוחו בשל ביטולו באופן חד צדדי ע"י התובעת, לזכות לקבלת התרופה הנקובה בו לתשלום דמי ביטול בסך 300 ש"ח לחדר, ובסך הכל 9,000 ש"ח.

בהיעדר תגובה מהתובעת, לאחר שהומצאה לה בקשת הנתבעת, והחלטת בית המשפט המפנה הבקשה לתגובתה, נעתר בית המשפט לבקשת הנתבעת, ביטל את פסה"ד, והעביר את התיק לבית המשפט לתביעות קטנות בת"א.

ביום 12/07/04 נתקבלה בבית משפט זה תגובת התובעת לפיה מעולם לא נחתם הסכם מחייב בין הצדדים, ומכאן שלא נתבצע קיבול לאף הצעה.

התובעת מצרפת העתק מכתבה לנתבעת מיום 30/06/07, כחודש וחצי לפני המועד המתוכנן לנופש, בו נדחתה הצעת הנתבעת מפורשות.

התובעת מזכירה את סעיף 8 (א) לחוק החוזים לגבי מועדי קיבול ההצעה, ואת סעיף 12 לגבי היעדר תום ליבה של הנתבעת בקיום החוזה.

עוד נטען כי ביום 01/07/03 במכתב שנשלח לנתבעת נמסר כי בשל אי קבלת דמי ההבראה ע"י עובדי העירייה, לא ינפשו.

לגבי הביטול נטען כי נעשה בהתאם לסעיף 20 לחוק, ולאור הביטול מובא סעיף 21 לעניין השבה בעת ביטול החוזה, כאשר לא נתנה כל תמורה לתובעת, ואילו הנתבעת לא הציגה לביהמ"ש כל ראיות לנזק שנגרם לה עקב הביטול.

עוד נטען לחוסר תום לב של הנתבעת בשל חילוט המקדמה, כאשר תניית הקנס בגין ביטול החוזה הועברה לתובעת רק ביום 29/06/04.